<h1>מחזור ויטרי סימן ע"ז</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פיטום הקטרת כיצד. ברייתא היא (בברייתות) [בכריתות] פ"ק וכן שנוייה. תנו רבנן [פיטום] הקטרת הצרי והצפורן וכו'. עד שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד. ועוד ברייתא שנוייה שם. תנו רבנן קטרת היתה נעשית שלש מאות וששים ושמונה מנה בכל שנה ושנה וכו'. ג' מאות וס"ה כמניין ימות החמה. אלא המסדר שתקנו לומר בכל ערב פסקו ושנ[א]ו בעניין זה. פיטום כתישת סמנים ותיקון הקטורת קרי פיטום. ואינו לשון דישון וראוי כמו שור שלפטם. אלא כלשון מסיקה בזתים. ובצירה בענבים. גדירה בתאינים. כן לשון פיטום הקטורת. (שס"ה) [שס"ח] מנה היו עושין ביחד בכל שנה ולא היו מפטימין לרביע ושליש כדלקמ' פיטמה לחצאין כשירה. לשליש ולרביע לא שמעתי אם כשירה היא אם לאו לפיכך היו עושין כולן ביחד. ומנה של קודש כפול היה והיה בו שני מנין שלנו והמנה שלנו הוא מנה של צורי. והוא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל ישר של קולוניא. והיא כ"ה סלעים שהוא [מאה] זהובים שקורין קושטנטינין שכל זהוב שוקל שנים פשיטים ומחצה למשקל הברזל נמצא שהמנה שוקל כ"ה דינרים למשקל הברזל. וזו היא ליטרא פילפלין שלנו. כמניין ימות החמה שבכל יום ויום היו מקטירין מנה אחת. פרס שחרית ופרס ערבית. נמצאו שס"ה מנים כמניין כנגד שס"ה ימים וג' מנים יתרים שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים לבד החצי מנה של שחרית וחצי מנה של ערבית כדרך שאר ימים. וביום הכפורים כתיב ולקח מלא המחתה וגו' ומלא חפניו וגו'. ואותם ג' מנים של קטורת אעפ"י שנכתשה עם השאר ביחד ערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת שעשה בצלאל וכותש אותה יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה. דתניא [דקה מה ת"ל והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק ו]מה ת"ל דקה. ללמדך שתהא דקה מן הדקה. כלומר דקה ביותר. שצריכה להיות דקה יותר מחבירתה. ולאחר כתישה היה כהן גדול ממלא חופניו מאותם ג' מנים ומעלה ומקטיר. ומאותם ג' מנים היה נשאר לפי שאין לך מלא חפנים מחזיקין אפילו חצי מנה של קודש שהוא מנה שלנו. שמנה של קודש כפול היה. [ו]לפי שאין מידה לחופנים אלא [כל] כהן גדול כמו שהוא. ויש חופנא גדולים ויש חופנא קטנים לפיכך הוצרכו להוסיף על שס"ה מנים ג' מנים לצורך כך ששיערו חכמים אין לך חופנים גדולים מחזיקים יותר משלשה מנים. ומה שנשאר מאותם ג' מנים מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ונותנין לה למחזיקי בדק הבית בשכרן. הכי תנו לה בשבועות [י' ע"ב] ולוקחין אותה מתרומה חדשה הבאה בניסן דכת' זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה בפ"ק דראש השנה [ז' ע"א] אמרינן לה הכי. ובכל שנה ושנה בניסן היו מפטימין את הקטורת בתרומה חדשה של שס"ה מנים. וגם מותר המני(י)ן שנשאר בכל שנה מן חפינו של כהן גדול. והאי דנסיב תנא מניין ימות החמה לפי שכלל בחשבונו חדש עיבור שנה שיתירין ימות החמה על ימות הלבנה לשלש שנים. ג' יבא ידין ואדהכי פסיק ליה למימני שס"ה מנים שבכל יום כמניין ימות החמה. אילו הן הסמנין צרי צפורן וכו'. די"א סמנין נאמרו לו למשה בסיני. דכת' קח לך סמים תרי. נטף שחלת וחלבנה הרי ה'. סמים אחריני כי הני הרי י'. ולבונה זכה הרי חד סרי'. צרי זהו נטף. וכן תירגם אונקלוס נטופא. ומידי דמינטף הוא. שהצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. [ומאן דגריס מעצי הקטב היא היא] ושרף היא אותה ליחלוחית שמטפטפת באילן שלועזין גומא. והיינו דתנן בקומוס. ואמרינן מאי קומוס. גומא. רישינא. ובדיו של ג' עפצים נותנין אותה גומא. שאותם מינין אינם ראויים כלל ליכתב. אם לא על ידי גומא. ובו כותבין בכל ארץ ספרד ונרבונא ופרוונצא. שחלת מתרגמינן טופרא. והיינו צפורין. שפניו חלקות כמו צפורן היד. לבונה כמשמעה. חלבנה יש או' זהו שקורין גלוון. ואע"פ שריחה רע מנאה הכתוב עם שאר סימני הקטורת. וכן אמ' רב חיבבא בר באנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפריצי ישר' אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתו' עם סמני הקטורת. מר כמשמעו. מירא בלעז. כרכום. גרוק. זעפרן. שבולת נרד. סם אחד הוא ודומה לבית יד של שבולת. וגם בלעז קורין לו אשפיק [נרד, ויש לועזין אישפיאה]. קציעה קידה. כתרגום וקידה וקציעתא ודומה לפיגם שקורין רוזא. דאמרינן [כלאים פ"א מ"ח] אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן. שדרך הוא להרכיבן לפ(נ)י שהן דומין זה לזה. קלופה כך שמו. קנמון תשעה סך כל המניין שבא[חד עשר] סמנין הללו עד כאן עולה החשבון (לשס"ה) [לשס"ח]. לא שמעתי מה טעם הוא נותן מהללו ע' ומהללו (י"ז) [י"ו] וכן מכולן. אלא נראה הדבר לפי חיזוקו וקשיותו של סם וסם. הוא מיקל במשקלו. ומן הסם הקל שאינו חזק כל כך נותן יותר ויותר. נרד וכרכם. שבולת נרד. אין כתובין במקרא אלא ממינין הכתוב נפקי. מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה [ולא מצינו דבר שקוטר ועולה] אלא הני. בורית כרשינה מאותו מקום י"א עשב שכך שמו. ומלבנין בו בגדים וקורין לו יורבא שַבונֵיירְא. העשב עצמו הוי בורית כרשינא. מלח סדומית. גסה [היא, על כל קרבנך תקריב מלח] ואין בידי טעם רובע רביעית הקב. מעלה עשן. עשב. ועל שם כך היא נקראת כן. שהיא מתמר עשנו ועולה כמקל. ואינו מפצל לכאן ולכאן. דמן הפסוק נפקא לן. מעלה עשן בסדר יומא [נ"ג ע"א]. בין ביום הכפורים בין בשאר ימות השנה. כיפת הירדן, וורד. ועל שם שגדל על שפת הירדן נקראת כפת. ויש לו ריח טוב. ששפין בו. שמשפשפין בה את הצפורן שהיא שחורה כדי שלא תשחיר שאר סמנין ומלבנה בבורית. יין קפריסין מאותו מקום. שהוא חזק. ולכך מביאין סאין תלתא וחצי סאה לקבין תלתא שכך שיערו לשריית ע' מנה של צרי שתהא עזה שיהא ריחה חזק ל"א (אחרינא) גרסינן מפני שהוא עז אותו יין שבא מקפרס. עז היה ונותן ריח בצרי. מי רגלים עזין הן והיו יפין לצרי אלא לפיכך לא היו שורין אותה בהן. לפי שהפיטום נעשה בעזרה ואי אפשר להכניסן לעזרה מפני הכבוד. ואם לא מפני הכבוד העזרה. היו שורין בהן. שהרי חלבנה שריחה רע והיא מנוייה בתורה עם שאר. מי רגלים יש אומ' עשב הוא ששמו מי רגלים ויש אומרי' מעיין הוא ששמו מי רגלים. ועזין הן וריחן רע. ולא נהיר'. חדא דמאי האי דקאמ' מפני הכבוד. טפי מחלבנה שריחה רע. וגלי רחמנ' בהאי והוא הדין לאידך. ועוד דבזבחים פ' דם חטאת [צ"ה ע"א] מוכח דמי רגלים ממש קבעי מימר השתנה דקבעי התם דילד או דזקן וקמייתי עלה האי דפרקין דמי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין כו'. היטב הדק. הדק היטב. [יפה התדקדק] התדקדק יפה לסמנים היה או' שיתדקדקו יפה. לפיכך היה או' כן. שהקול היוצא מפיו יפה לסמנים ותיבות הללו היטב הדק כשאדם אומרן מוציא הקול [נ"א, הבל מפיו] שהרי בא מן הגרגרת וכשם שהקול יפה לבשמים כך רע ליין. דאמרינן (יינא) [יצא] הגיד ק... הקיש בקנה. כשהגזבר הולך ליקח יין לנסכים. יצא הגיד הקילוח של שמרים מן החבית הקיש הגזבר בקנה שבידו להראות סימן שיסתום החבית שלא יצאו השמרים. ולא היה רוצה לומר בפה שהקול רע ליין. פיטמה לחצאין שלא עשה אלא (קס"ח) [קפ"ד מנים ביחד חצאין של שס"ח] לשליש לא שמענו מרבינו. אם אדם רשאי לעשותה לשליש אם בת הרצאה היא. אם כמידתה שנותן מכל סימן וסימן המשקל לפי המדה שאם עושה אותה (יותר) שליש נותן מכל סימן שליש המשקל שלו המפורש למעלה כשירה היא להרצאה אפילו לשליש חיסר בה מכל סימן וסימן מאותן [אחד עשר] שאמרנו למעלה. שלא נתן בה מכל אחד כמשקלו המפורש למעלה או (שנתן) [שלא נתן] לתוכה מעלה עשן אע"פ שאינו מעיקר סמני הקטורת אלא (מעלה) [להעלות] עשן בעלמא אחת מכל סממניה. אפי' יין אפילו בורית חייב מיתה אם הכניסה להיכל. דביאה ריקנית היא. דאותה הקטר' אינה כלום והויא לה הכנסה יתירה וביאה שלא לצורך. [ובביאה שלא לצורך כתובה מיתה] דכת' (ויקרא ט"ז) ואל יבא בכל עת אל הקדש זה היכל מבית לפרוכת זו לפניי ולפנים. ולא ימות הא אם יבא שלא לצורך ימות. אחת לשבעים ושלש שנים היה נותן בה חצאין של שיריים. כך מצאתי ונראה בעיני דגרסינן הכי וזה חשבון מכוון כשתצרף שתי מנים וחצי המותר לכל כיפור וכיפור הנה לכל מנין במניין מותרת סכום חצי מנין של (שס"ח) [שס"ה]. שהן (קפ"ד) [קפ"ב] מנין וחצי שביום כיפור לא היו מקטירין אלא ג' הקטרות. (על) [כל] אחת חצי המנה וג' מנין שהיו מוספין בו ביום. הנה ליום כיפור יותר ב' מנין וחצי, חשוב ב' מנין וחצי לכל שנה למניין ע"ג שני' ועולה למניין (קע"ב) [קפ"ב] מנין וחצי חצי המניין של סכום (שס"ח) [שס"ה] מנין. ואית דגריס אחת לששים או לשבעים שנה. היתה באה הקטורת חצאין של שיריים חצאין. משמע חצאין הרבה (ואם) ואסמנין קאי. כלומר חצי כל סימן וסימן נשאר בה לסוף [ששים] שנה. שרבו מן השיריים של ג' מנין שמשתייר בכל שנה ושנה מחפינתו של כהן גדול דאפילו ישמעאל בן קמחית שהיה גדול שבכולן לא היה חופן אלא ד' קבין כדאמרי' ביומא [מ"ז ע"א] ורבו אותן שיריים כל כך שכשמגיע לסוף ס' או לסוף ע' לא היו צריכין (לפנים) [לפטם] אותה שנה אלא (קע"ד) [קפ"ד] שהן חצאין של שס"ח. ולא הושוו את המידה לומ' אחת לשבעים וכו'. שמידת חפינה אינה שוה שיש כהן חפינתו גדולה ויש שחפינתו מועטת. כדתנן במסכת כלי' פי"ז [מי"א] יש שאמרו הכל לפי [מה] שהוא [אדם] מלא קמצו מנחה מלא חפניו קטורת וכו'. משום הכי קתני אחת לס' או לע' פעמים לס' פעמים לע'. הכל לפי הכהנים ששימשו. ואותן שיריים הנותרים בכל שנה לא היו (מפטימין) [מצניעין] אותן עד שמגיע לסוף ס' שיצטרפו הנשארים השיורים של כל שנה ושנה ויעלו לחצאין שהרי בכל שנה היו מחללין אותו שיור של אותה שנה [על] מעות האומנין וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה ומערבין אותה המותר עם שס"ח מנין של שנה הבאה. וכך היו עושין בכל שנה עד שמגיע לששים ונמצא שמשתייר מן השס"ח מנין של שנת ששים כל חצאין ולא היו צריכין (לפנים) [לפטם] בשנת ס"א אלא קפ"ד והני ששים ושבעים לאו דליתרמי שיהא בה החצי ממש ולא יותר דאי נמי הוה קמייתא ד' וה' מנין יתר על חצאין שהיו מפטימין כל מחצה של שס"ח בשנה הבאה דבציר לא מפטמינן כדקתני לעיל לשליש ולרביע לא שמענו ואין לך ע' שנה שלא יהא שם מן הישנה יותר מקפ"ד [מנין, שיותר משני מנין] וחצי נשאר ברוב השנים. שאין לך מלא חפנים מחזיקין חצי מנה של קדש שהוא כמנה שלנו משקל [ליטרא] פילפלין שלנו. הילכך אי איפשר כל ע' שנה שלא יהא (שבו) [שם] קפ"ד מנין. וכל זמן שלא נשתייר מן הישנה עד שמגיע לחצאין היו מפטימין אותה שלימה. קירטוב. לשון גבי דבש דתאנים ורימוני' גופם כמות שהן קרי דבש וכל מיני מתיקה קרי דבש. בריחו מפני שיהא ריחו נודף ריח טוב. סליק.
